עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אלה החיים והמחשבות האמיתיים שלי, ללא פילטרים וקישוטים למיניהם.
הגעתם לתיבת ההמצאות שלי :)
חברים
GeminiIM ALedyasunshinesnow whiteפמיניסטית
נושאים
קרוב לשלמות
מחשבה ללא חשיבה
דיבור ללא מילים
נשיקה ללא שפתיים
אהבה ללא מילים.
חברות ללא ריבים
משפחה ללא תנאים
הצלחה ללא הסברים
אמונה ללא שינויים.
השגה ללא קנאה,
סיום ללא התחלה
התחלה ללא סוף
פרידה ללא שנאה.
התחברות ללא ידיעה
הערכה ללא ברכה
סיפור ללא עלילה,
הסתגלות ללא הכשרה,
עולם ללא הכנה.
כל הדברים ש
אתה מסתיר בלב, אוכלים אותך חי.
אנשים אוהבים ש
אתה מצליח, אבל לא יותר מהם.
הספר שאני קוראת כרגע:
•  סערת נפש
•  החבר הכי טוב של אחי
•  13 סיבות
שירים
פרקי "אהבה בריקוד"
•  פרק 1

שכחנו איך לשמוח באמת

06/12/2017 22:04
lea l
ימים של כיתה יב, ביקורת
כתיבה יכולה להיות חופשית? או שתמיד צריכה להיות פואנטה למה שאני כותבת?
אני חושבת שזה תלוי. לפעמים את פותחת יומן ומוציאה את כל מה שעברת באותו יום החוצה, פשוט שופכת כל דבר. הדברים יכולים להיות אפילו לא קשורים אחד לשני, פסקה אחת שמדברת על מיליון נושאים. (שלא כמו בחיבורים באנגלית עכשיו שאנחנו עושים והמורה חופרת שכל פסקה זה נושא אחד בלבד..).
לפעמים דווקא יש פואנטה. כשאת רוצה להגיע לאיזשהו מוסר השכל בסיפור שסיפרת או שהתכוונת להגיע לסוף האירוע שתיארת שעברת..
כתיבה יכולה להיות אימפרוביזציה, בדיוק כמו בריקוד, בנגינה, בציור, בשירה; כל אלה הן אומנויות שאדם יוצר בעצמו (או מחכה עבודות של מישהו אחר).

ומאומנות שאדם יוצר לעצמו, אעבור לדיבור.
בימים האחרונים יצאתי קצת יותר החוצה מבדרך כלל, החלטתי שמגיע לי קצת לנשום אוויר בחוץ ולא להידבק לשולחן כתיבה וללמוד ולשנן את החומר..
ואז שמעתי וראיתי כל מיני דברים, איך אומרים :כל יום הוא הרפתקה חדשה? כל יום שמעתי אנשים מדברים, אני איתם, הם עם חברים שלהם. מה גיליתי? שכל קבוצה מרכלת על קבוצה אחרת, שלכל אחד יש דיעות קדומות על בן אדם שהם לא ראו אותו שנה בערך.
הם חושבים שהם יודעים הכל, שהבן אדם לא השתנה, שהוא אותו "משעמם/ חרא/ דפוק..". 
אני לא נגד אף אחד, לא בעד אף אחד. אני מבינה מאיפה מגיעות הדעות הקיצוניות האלה.
כל אחד מספר את הגירסה שלו, גם אלה שלא כל כך יוצרים קשר עם מישהו אחר, עדיין מרשים לעצמם להוציא את אותו האדם בצורה הלא נכונה.
היו דברים שהוציאו אותי מדעתי, היו כאלה שהדהימו אותי.
לפעמים הכל נראה כל כך צבוע ומזוייף, שאני עונה לעצמי על השאלה "למה אני לא יוצאת עם אנשים" בתשובה שהיא בגלל שהכל פה לא אמיתי, תיראי איזה אנשים הם.
ויכול להיות שזה בגלל שאני לא יוצאת עם האנשים הנכונים, לא שוללת.
אבל, לא משנה אם הם נכונים לי או לא, לדבר ככה על אנשים? מבלי לבוא אליהם בעצמם ולהבין על דעת עצמם אם הם טובים או לא... מה קשה בזה?
כולם שם היו פעם חברים, אחר כך בתיכון התחילו ליצור קבוצות חדשות, לשנות..
ויש חברים שבכלל דואגים לחברים שלהם כדי שאלה, לא ידרדרו לגמרי עם העישון שהחליטו לעשות לעצמם.
עישון, שתייה, ישיבות בחוץ על הספסל בשכונה...יצאת איתנו פעם אחת? אתה עוד מעט תהייה "אחשלי" , ואז זה ממשיך: אני אעשן עוד ואשתה עוד ועוד כי זה מה שחברים שלי עושים, כי אחרת, יהיה לי משעמם.

יש פעמים שכבר אנחנו מוצאים את עצמינו לא יודעים לכייף באמת, מרוב כל מיני גורמים חיצוניים מוחשיים אחרים שלקחנו לעצמינו כדי לשמוח יותר. 
יש סיפור מאוד יפה שנשלח אלי לפני כמה ימים, לפי דעתי הוא המראה שמשקפת את החיים שלנו היום. עד כמה שהעושר וה"מגניבות" קוראים לנו, הייתי שמחה אם היינו לוקחים קצת חוכמת חיים מהעניים שבסיפור:
יום אחד, אבא עשיר לקח את הבן שלו לטיול בכפר. הוא רצה להראות לו כמה בן אדם יכול להיות עני. הם בילו את הזמן בחווה של משפחה ענייה. כשהם חזרו הביתה מהטיול האבא שאל את הבן: 
"איך היה הטיול?"
"היה מצויין" ענה הבן.
"ראית באיזה עוני אנשים יכולים לגור?" שאל האבא.
"כן" ענה הבן.
"אז תגיד לי מה למדת מהטיול?" שאל האבא.
ענה הבן:
לנו יש כלב אחד, להם יש ארבעה.
לנו יש בריכה, להם יש נהר.
לנו יש מנורות בלילה, להם יש כוכבים.
אנחנו קונים אוכל, הם מגדלים את שלהם.
לנו יש חומה שתגן עלינו, להם יש חברים.
לנו יש טלוויזיה, הם מבלים את הזמן עם המשפחה.
האבא היה ללא מילים. ואז הבן הוסיף:
"תודה אבא שהראת לי כמה עניים אנחנו."
מוסר ההשכל של הסיפור:
לא רק כסף הופך אותנו לעשירים.
אהבה, חיבה, חברות, משפחה.
זה מה שהופך את החיים שלנו לעשירים.

השיחות שמתנהלות על הספסל ההוא בשכונה, לפי דעתי (בפעמים שכן הייתי שם)- קצת מבוזבזות.
אני תמיד ידעתי שאני לא מתחברת ל"צד הרע"...
אבל עדיין, אני כן בעד שכל אחד יעשה מה שטוב לו, כל עוד זה לא פוגע במישהו אחר, בין עם דרך רכילות ובין אם באופן ישיר.

אני מאוד מקווה שאני אצליח להשלים עם אותו האדם שהזכרתי בפוסט הקודם, כי בימים האחרונים זה הולך לכיוון חיובי. (לא דיברנו, אבל כן דיברתי עם חברה שלו (שהיא חברה שלי) על העניין..)

edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
Contemporary - Maddie

Eva Igo - Alive

men=women


high strung

כשכינור, בלט, והיפ הופ נפגשים הם מכניסים את הצופה לתוך סיפור שעוד לא נכתב. שני קצוות שונים מתחברים, כמו בכל סיטואציה רנדומלית בחיינו.
מהפוסטים שלי
Take me to church