עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אלה החיים והמחשבות האמיתיים שלי, ללא פילטרים וקישוטים למיניהם.
הגעתם לתיבת ההמצאות שלי :)
חברים
IM ALedyasunshinesnow whiteפמיניסטית
נושאים
קרוב לשלמות
מחשבה ללא חשיבה
דיבור ללא מילים
נשיקה ללא שפתיים
אהבה ללא מילים.
חברות ללא ריבים
משפחה ללא תנאים
הצלחה ללא הסברים
אמונה ללא שינויים.
השגה ללא קנאה,
סיום ללא התחלה
התחלה ללא סוף
פרידה ללא שנאה.
התחברות ללא ידיעה
הערכה ללא ברכה
סיפור ללא עלילה,
הסתגלות ללא הכשרה,
עולם ללא הכנה.
כל הדברים ש
אתה מסתיר בלב, אוכלים אותך חי.
אנשים אוהבים ש
אתה מצליח, אבל לא יותר מהם.
Songs
ערוצי יוטיוב אהובים

האי המושלם

17/06/2017 21:06
לאה לוי
פילוסופיה, אלוהים
כן, רובנו מכירים את המושג "אל". 
לכל אחד מאיתנו יש את המושג הזה במוח, כל אחד מאיתנו מתייחס למושג הזה באופן שונה.
מה אם הייתי אומרת שלא צריך להתייחס למושג הזה כקיים או לא קיים, אלא כמושג "א-פריורי" או כ"נסיגה אינסופית"?
בפעם הראושנה שראיתי את המושג "נסיגה אינסופית", לא הבנתי למה בתוך ספר פילוסופי שלא קשור למדע, יש מתמטיקה. (למרות שידוע לכולנו, שפילוסופיה עצמה היא המדע של החוכמה, אהבתה של החוכמה=פילוסופיה).
אחרי כמה מילים, הבנתי שאין פה מתמטיקה, יש פה לוגיקה.
האם אתם מאמינים ב"יש", או שאתם מאמינים שהוא קיים?
תגדירו את עצמכם שנייה: האם אתם אטאיסטים או מאמינים ב"יש"?
אם אתם מתקשים, אשאל שאלה שונה לגמרי, שאולי לא חשבתם עליה אף פעם קודם לכן:
האם אתם מעדיפים לחקור את עניין הבריאה של כל דבר שקיים בעולמינו מבלי להתייאש לחקור לאינסוף (נסיגה אינסופית), או שההפך, אתם מעדיפים להחליט לעצמכם שאתם מאמינים בגורם אחד מיוחד שברא את כל הקיים, כי אתם לא מאמינים שתגיעו לנקודת הסיום של האינסוף (שבעצם לא קיים).
לפי דעתי, פה מתחילה הנקודה שבה אנשים מחליטים לאיזה צד ללכת. האם להאמין בכל יכול /ב"יש", או שלהמשיך ולחשוב שיש סיבה לכל דבר ושהדברים בעולמינו נוצרים אחד אחרי השני בהדרגתיות, וכך זה יוצר את האינסוף...
אם אתם כן מאמינים ב"יש", כנראה שאתם הגעתם לנקודה שבה אתם החלטתם שהתשובה לכל היקום הזה היא- "שום דבר" ו "זאת סיבה שאין לה סיבה". ובשל כך- אם למשהו אין סיבה- אלוהים הוא וודאי הסיבה ההגיונית ביותר לפי דעתכם.
המשפט היפה ביותר בפרק של "האי המושלם" בספר שממנו לקחתי השראה ואני רושמת את כל זה עכשיו (ושמתאים למאמינים ב"יש") הוא:
"האל הוא הסיבה-אשר-אין-לה-סיבה של כל הדברים שישנם". משפט יפה, תיקראו אותו שוב.
לעומת אלה שמאמינים ב"יש". עכשיו אני מגיעה לסוג השני של האנשים- האטאיסטים.
למה אתם חושבים ככה?
טוב, אחד ההסברים שבפרק הזה הוא שאנשים יכולים לדמיין עד אינסוף כל מיני דברים מושלמים(אפילו אם קיים אי מושלם ללא נפש חיה, הוא יהיה מושלם בדמיון, כי אנו נדמיין עד כמה הוא מושלם לפי סיפורים שמספרים לנו), אבל כדי להיות בטוחים האם הדבר שאנו מדמיינים אכן מושלם- אנו צריכים לראות אותו. 
רק משהו אובייקטיבי שקיים במציאות יכול להיות מושלם. ולכן, אם לא ראיתם את האל, אולי בגלל זה אתם לא מאמינים שהוא זה שיצר את הכל, כי הוא כל יכול שלא רואים אותו? אז למה שנאמין בו?
או שהוא כל יכול בדיוק בגלל הסיבה שהוא מצליח לא להראות את עצמו?
מבחינתי, זה מגוחך להאמין שה "יש" קיים. אולי זו אמירה קשה מדי ("מגוחך"), אבל אני לא מאמינה שמישהו קיים שם למעלה.
חוץ מלריב על האם הוא קיים או לא, יש דרך אחרת ללמוד מכל זה. אלוהים והתנ"ך, אלה הן פילוסופיות בשם עצמן.
אמונה זה דבר אישי, פילוסופיה זה מדע, קיום זה תלות בהמון דברים ומחשבות. עולם המחשבות הוא העולם הענק ביותר ביקום הזה. אפשר עוד להמשיך עד אינסוף...      זהו הכוח של הדמיון.

*לקחתי השראה מהספר: היסטוריה של הפילוסופיה לצעירים מכל הגילים.

רות.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
Contemporary - Maddie

מהפוסטים שלי
Take me to church