את רואה את האנשים מסביבך שמחים, ואת- ההפך הגמור מזה.
כשהאנשים סביבך משתנים- ואת מרגישה תקועה,
את לא מבינה איפה את עומדת ומה לעזאזל את רוצה...
זה גורר לריבים, ויכוחים. מביא אותך למקומות פחות טובים.
ההרגשה היא אבודה והתחושה שכלום כבר לא אותו דבר.
החברות כבר לא באותו הראש איתך ועוד כל מיני דברים קטנים כאלה שאת שמה לב וחושבת לעצמך- מה קורה כאן?
הכל זז כל כך מהר, שנייה אחר כך את קולטת שמשהו השתנה וזה קופץ לך בבום לפרצוף ואת בשוק..
מצד שני, את מגלה אנשים אחרים, אנרגיה חדשה שלא הייתה לך לפניי,
פתאום את מרשה לעצמך לשים זין על הכל ופשוט להיות את עצמך, בלי להתחשב במה שיגידו לך על זה או יחשבו על הדבר הזה...
יש כל כך הרבה דברים ללמוד, וכל כך הרבה אנשים להכיר!
זה מעניין עד כמה את יכולה להצליח ולמצוא את עצמך מחדש, להתחיל לחשוב בצורה שונה ולעזוב את העבר שהיית כל כך תקועה בו.
המצבי רוח יכולים להשתנות כל הזמן, והעצבים יכולים לפרוץ בלי הודעה מוקדמת.
לפעמים יש חשק לחזור לגן או לבית ספר יסודי, ששם לא היה שום דבר מורכב, הילדים חיים בשקט בלי יותר מדי הבנה עמוקה על דברים שלפעמים גורמים לרעש נפשי.
אני חושבת שגם האנשים שכביכול שמים זין על כולם ועל הכל, הם לא בהכרח חייבים להיות אנשים רעים- הם פשוט הבינו, שאם לא הם, החיים שלהם לא יהיו כמו שהם רוצים שיהיו. והקטע של אהבה עצמית לא נובעת מאגו, היא פשוט קיימת שם- כי אם לא אתה- אף אחד לא יאהב אותך כמו שאתה אוצה שיאהבו אותך.
נקודה למחשבה...האם להתחיל לחיות כמו מלך ולאהוב את עצמך מבפנים ומבחוץ, או לנסות לרצות ולהוכיח לאחרים מי אתה ועד כמה אתה שווה וטוב...
;){kind=link}