עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אלה החיים והמחשבות האמיתיים שלי, ללא פילטרים וקישוטים למיניהם.
הגעתם לתיבת ההמצאות שלי :)
חברים
IM ALedyasunshinesnow whiteפמיניסטית
נושאים
קרוב לשלמות
מחשבה ללא חשיבה
דיבור ללא מילים
נשיקה ללא שפתיים
אהבה ללא מילים.
חברות ללא ריבים
משפחה ללא תנאים
הצלחה ללא הסברים
אמונה ללא שינויים.
השגה ללא קנאה,
סיום ללא התחלה
התחלה ללא סוף
פרידה ללא שנאה.
התחברות ללא ידיעה
הערכה ללא ברכה
סיפור ללא עלילה,
הסתגלות ללא הכשרה,
עולם ללא הכנה.
כל הדברים ש
אתה מסתיר בלב, אוכלים אותך חי.
אנשים אוהבים ש
אתה מצליח, אבל לא יותר מהם.
Songs
ערוצי יוטיוב אהובים
למעוד ולקום
18/11/2017 19:38
לאה לוי
ימים של כיתה יב, יחסים, אהבה, דימוי עצמי
זהו קטע קצר שכתבתי אתמול, כשלא הרגשתי הכי חזקה שיש...
זה בסדר לפעמים לשכב במיטה, להסתכל לתקרה, לשמוע מוזיקה שאת אוהבת ולחשוב מה זה הפאק הזה. את יודעת שזה רק תקופה קצרה שמלמדת אותך דברים מסוימים, ושבסוף את תחזרי לעצמך..

ישבנו שנה שעברה לגמרי בקור, על ספסל בשכונה,
סופרים את שתיקותיהן של השניות העוברות ועוברות ביננו.
זו הייתה ביישנות, חוויה של צעירים.
התמימות הנועזת, הפחד מלהגיד דבר מה לא נכון למרות שהיה ידוע שזה הדבר האחרון שמשנה כרגע.
כל כך ישן, כל כך ישן.
עברתי מאז כל כך הרבה. רק בסוף הדרך את מצליחה להבין מה כל זה היה ואיך הכל קרה. הבועה שסחפה אותי הייתה כל כך יפה וכיפית, אך ברגע שהתפוצצה, מצאתי את עצמי ימים על גבי ימים בבכי מר יחד עם השירים של סיה על המיטה בחדר שלי.
חבל שרק בסוף אני רואה מה קרה לי, חבל שרק בסוף אני מקבלת את הכל בבום ומצטערת על דברים מסוימים.
אנחנו חיים בעידן שלאנשים הרבה יותר קל לדבר בהודעות, אנחנו לא יודעים לריב פנים מול פנים, אנחנו מתחבאים מאחורי מסך ושם מקלים על עצמינו וסוגרים את העניינים שלנו., 

ממחר שבוע חדש, ממחר אנחנו אנשים שלומדים לאהוב ולסלוח, ממחר אני זאת שקמה ועושה מעשה, כי אני רוצה עתיד טוב יותר.

1 תגובות
מבחני חברות
17/11/2017 18:36
לאה לוי
ימים של כיתה יב, יחסים
עד איזה גבול מותר למסור פרטים משיחות של אנשים לאנשים אחרים?
בבית ספר כולם מכירים את כולם, מטיילים באותה השכונה ויודעים בערך הכל אחד על השני.
אבל את אותם הדברים שלא יודעים, יש אנשים שרק מנסים לחקור אותם.
לפעמים זה מגניב, לשתף, לספר, לצבור ביחד חוויות.
אבל השאלה היא למי לספר, על מי ניתן לסמוך כאשר מספרים את הדברים?
בתיכון, לא תמיד אפשר לסמוך על כולם, ובכללי בחיים- לא תמיד אפשר לסמוך על אנשים.
אז זה המצב, למי מותר לספר את הדברים ולמי לא.
אני מודה, לפעמים היו מיקרים שעשיתי טעויות.
היום אני מסתכלת על זה ורק רוצה להיפטר מה"הרגל" הזה.
ככל שמתבגרים, מבינים עד כמה חושב לשמור על האנשים שנמצאים לידך, את לא רוצה לאבד אותם.
יש אנשים שפרטיות זה הדבר הכי חשוב להם, עד כדי כך שהם עושים כמו סוג של מבחנים סמויים לחברים שלהם כדי להבין האם קיים שם אמון או לא.
אני רוצה לשמור על האנשים שלי, חשובה לי יותר האיכות מאשר הכמות.
עם אותם האנשים שהקשר שלי הוא קיים אך לא מי יודע מה עמוק, הייתי רוצה לעבוד על זה קצת יותר ואולי אף נגיע למקום חזק יותר ביחד.
עוד מעט יתחילו בגרויות חורף, אנחנו נראה אחד את השני המון בבית ספר וגם נתכתב בבית בוואטסאפ...
בסוף השנה בטח כמעט ולא נלמד, ואז יהיה יותר זמן פנוי, שבו אני ממש רוצה שניפגש יותר.

אני נמצאת במן סוג של סנדוויץ'. שתי חברות טובות, אבל השתיים האלה לא כל כך בקשר עמוק כמו שאני איתן בגלל סיבות כאלה ואחרות שאין לי מושג איך להסביר. פעם היינו שלישייה, אחר כך התפצלנו 1000 פעם ואני הלכתי כל הפעמים האלה עם אחת מהן, עם השנייה שמרתי על קשר טוב אבל עדיין זה היה אחרת. היום, אני נמצאת בקשר טוב עם שתיהן, אך הן ביחסים טובים ולא יותר מזה. וזה קצת קשה לי.
יש מצבים שאת לא יכולה לשנות, ככה הן שתיהן וזהו. אני גם שם וגם שם, מקווה שעושה עבודה טובה.
כמובן שהיה יכול להיות כיף יותר עם כמה שיותר אנשים בקבוצה, לחיות בשלום אחד עם השני, לא ליצור קבוצות ולהגדיר מי עם מי.
את תתקבלי בידיים רחבות לכל מקום, האתגר הוא האם תצליחי להישאר שם לאורך זמן.
זה מבחני החברות, עם מי כן הולך לך ועם מי לא...וזה בעצם יהיה לאורך כל החיים.

צריך לשמור טוב טוב על האנשים שאתה אוסף לעצמך, לכל אחד יש צבע אחר לחיים שלך, כל אחד הוא אחר ומיוחד, שמעצבים אותך באיזשהו אופן.
  
1 תגובות
לילה..
13/11/2017 22:59
לאה לוי
ימים של כיתה יב, יחסים
אחרי רדיפה של שנתיים לחמש יחידות מתמטיקה, השנה ירדתי ל4 וקיבלתי 100 במבחן, דבר שרק היה יכול להיות חלום אם לא הייתי עוברת.
ההרגשה הזו של אי כישלון, של הצלחה, פתאום שימחה אותי.
סוף סוף לא נכשלתי במתמטיקה, דבר שכבר היה נראה לי רחוק ממני שנות אור שנה שעברה.

אך יחד עם ה100 נפגשתי עם דילמה קצת מורכבת, שהתחילה אצלי עוד מהטיול השנתי.
אני חושבת, שדבר שגרם לבן אדם אושר בעבר ולא קיים זמן מה, בסופו של דבר מושך אותו בחזרה לאותו המקום. וכן, אני נמשכת בחזרה לאותו המקום שהיה לי טוב בו בשנה שעברה. (למרות שאני עזבתי את המקום הזה בעצמי...)
והיום, לא מפסיקה לחשוב על זה ורוצה לחזור לאותו המקום.
אם את מרגישה בנוח עם בן אדם זה אומר משהו, אבל יש עוד דברים אחרים שמקיפים את זה..
אני מנסה לפתור את זה עם עצמי, לנסות להבין מה אני באמת מרגישה.
רגשות זה דבר מורכב, אבל מצד שני גם מאוד חד וברור- דבר שעוזר לנו להבין בסופו של דבר את רצוננו.
אז בכאלה תחושות אני הולכת לישון, כבר לא הלילה הראשון שזה כך.
0 תגובות
טיול שנתי לאילת
09/11/2017 22:43
לאה לוי
ימים של כיתה יב, חינוך
זה אותו טיול שזוכרים אותו הכי טוב, טיול שנתי אחרון ביחד כשיכבה אחת, עם האנשים האלה שעברת איתם כל כך הרבה מהלך החטיבה והתיכון.
טיפוס ההרים האחרון שלנו ככיתה, ארוחת הערב האחרונה ביחד, הכל בפעם האחרונה, כי יותר לא יהיה...
היה חם, קשה בעליות, קריר בלילות וקצת מגעיל במקלחות.
אבל זאת הייתה החוויה שהכי זוכרים אותה, הכי מחכים לה בתיכון והכי נוסטלגית בגיל מבוגר יותר.
רואים עד כמה ישנו החיבור בין התלמידים למורים, כמה אהבה בין החברים ואכפתיות כלפי מה שעושים.
הריקוד שלי בטקס רבין קצת גרם לאנשים לזהות אותי יותר, לדעת מי אני. דיברתי עם אנשים שלא דיברתי איתם עד עכשיו. יש אנשים שזה מה שקורה להם, הם "מסתתרים" מן השכבה, מתרחקים בגלל כל מיני סיבות כאלה ואחרות, ובסוף הבית ספר פתאום יוצאים החוצה, מדברים, מכירים.
חלק מזה זאת גם אני.
אני תמיד ראיתי את השכבה שלי כאנשים פחות מעניינים (גם היום), תמיד אמרתי שהם מטומטמים שעושים את מה שאסור וכו'...
אבל בסופו של דבר, זה הגיל הזה, כולם מחפשים את עצמם, מנסים לעשות דברים חדשים ואחרים.
אני לא אומרת שאצליח לפתח שיחה עם האנשים האלה, אני עדיין מרגישה שיש איזשהו פער ביני לבינם, העולמות שלנו שונים כל כך. אני מאז ומתמיד הייתי רק עם הכיתה שלי, עם התלמידים המחוננים יותר, שעסוקים בלפתח את עצמם לכיוונים אחרים ומגוונים. 
אבל אחרי הכל, המטרה שלי עם עצמי הייתה להיפתח ולהרגיש בטוחה יותר, אני יכולה להגיד שהצלחתי, לא פחדתי מכלום ולא הסתתרתי מאחורי שום דבר.
אני זוכרת רגעים מאוד ספציפיים, אחד מהם היה הנסיעה עם האזניות באוזניים בנסיעה בדרך הביתה היום בערב. אחרי כל המסע, הקשבתי למוזיקה שלי והסתכלתי מהחלון החוצה, על העננים הכחולים, התרגשתי, קיבלתי כוחות.
אני תמיד אמרתי שאהיה עצובה ברמות מטורפות כשאסיים תיכון, אבכה כשהכל ייגמר. הפעם, היה לי באמת קצת עצוב שזו הייתה הפעם האחרונה, אבל הייתה לי גם תחושת ניצחון, שאני משיגה את הדברים שאני רוצה, שמחתי על כך שעברתי את המסע הזה עם האנשים האלה, לא הייתי יכולה לבקש משהו טוב יותר. בסך הכל, השכבה שלנו מצוינת, הדינמיקה שלנו כל כך טובה ומגובשת, נכון שיש קבוצות, אבל גם הקבוצות עצמן- מגובשות מאוד.
ראיתי שגם למורים היה כיף, היה מרגש לסיים את המסע שלהם עם השכבה הזאת, יש כמובן עד יוני הרבה זמן זמן, אבל הטיול הזה היה הפעם האחרונה שלנו במסע ביחד השנה, וזה מה שהכי משמעותי.

בטיול הזה ישנתי איזה 3 או 4 שעות בלילה, וגיליתי שאני מסוגלת לתפקד גם במצבים כאלה, זה ככה משהו שלא כל כך קשור לפוסט, אבל זה משהו שלמדתי.

בזמן החופשי באילת, טיילנו יחד בטיילת ונכנסנו לקפה קפה ושתינו שוקו חם עם וופל בלגי. רגעים קטנים של אושר ביחד.
אילת, תודה רבה על אירוח מאתגר, אני לא אשכח אותך אף פעם!

4 תגובות
טקס רבין
02/11/2017 21:11
לאה לוי
ימים של כיתה יב
אתמול הופעתי בטקס רבין, קטע של מחול מחובר עם התעמלות אומנותית.
זאת הייתה חוויה, היה לי כיף להופיע על הבמה.
מאחורי הקלעים הייתי יחד עם להקת בית ספר, ראיתי איך הם מתכוננים, זה היה מגניב.
הבמה לא הייתה רחבה מספיק ולכן היה די קשה לתפוס מספיק מרחב, היה גם קצת חם (כי זזתי..).
בסך הכל, זה החזיר אותי לימים שבהם התאמנתי והופעתי בתחרויות. זה כיף, זה כיף לקבל פידבק ופשוט לעשות את מה שאת אוהבת.
קיבלתי כל כך הרבה מחמאות, מתלמידים וממורים, זה עשה לי טוב בלב.
אני יודעת שכל המחמאות האלה זה רק בונוס, כי בסופו של דבר ההצלחה וההערכה העצמית באה ממני, ואני הכי גאה בעצמי בעולם שהצלחתי לעשות את זה, היה קשה לחזור לכושר, אבל הצלחתי בסופו של דבר.

הכי מצחיק אותי זאת העובדה שהבנים בגיל הזה מאוד סוטים, וכל הזמן אני שומעת תגובות שקשורות לזה שגמישות זה דבר טוב ובלה בלה בלה..
זה נחמד, אבל בסופו של דבר, מחול וריקוד הם אומנות, שרקדנים יוצרים. ואני לא חושבת שצריך להיות שם התלהבות מהצד הזה....אבל זה מה יש.

בתחילת שנה אני עזבתי בסופו של דבר את הסטודיו, אחרי כמה שיעורים ניסיון, לא הרגשתי שזה מתאים לי. איכשהו הכי כיף לי ליצור מסגרת בשביל עצמי, לעשות את זה בשביל עצמי, להיות חופשיה לכל דבר שבא לי, לבחור מוזיקות ותנועות מהראש שלי, זאת היצירתיות שלי וזה הכי כיף לי.

כבר חודש נובמבר! לא מאמינה שחודשיים כבר טסו להם...
עוד מעט הטיול השנתי שלנו, של כיתה יב'. אני מתרגשת!
1 תגובות
על הדברים החשובים באמת- חיים שפירא
28/10/2017 20:05
לאה לוי
ספרים
זה היה הספר הראשון שהכניס אותי לעולם הפסיכולוגיה, הפעם הראשונה שהתחלתי לקרוא על פרויד וכל התגליות של העולם הזה.

נדלקתי, התאהבתי בכתיבה וברעיונות. אלה דברים שאף פעם לא חשבתי עליהם, אבל הם ממש מתחת לאף.
קצת על אליסה בארץ הפלאות, שבעצם זה לא ספר ילדים.
קצת על פו הדוב והראייה האופטימית שלו על החיים כאן. (" הרגע המאושר ביותר בחיים היא השנייה שלפני אכילת הדבש. זו השנייה שאין שנייה לה").
דמיון, חלומות ומציאות, דברים שמדליקים נורה אדומה, שאומרים אחר כך "וואלה, זה נכון".
אחד הדברים היותר מעניינים, אלה הציטוטים. הם מסכמים פרק שלם בכמה מילים. כל גדולי הפילוסופיה והפסיכולוגיה השאירו לפחות ציטוט אחד ידוע.
קשה לקרוא ספרים כאלה, זה לא ספר עלילתי, אין משהו שזורם למשהו אחר בקלות. הדברים מתחברים בצורה שונה.
לפעמים כיף לפתוח ספר כזה ולקרוא כמה ציטוטים, או איזשהו מחקר שעשה פסיכולוג.

"מי שאינו יודע מה הוא רוצה לעשות בחייו כמוהו כספורטאי שהגיע לאצטדיון אך שכח באיזה ענף ספורט עליו להתחרות".- ריונוסוקה אקוטגווה.

1 תגובות
"הגיהנום נמצא בלב ריק מכל דבר"
10/10/2017 22:37
לאה לוי
המצאות, דימוי עצמי
וזה נכון שאף אחד לא יבוא לתת לי יד
וזה נכון שרק אני מסוגלת להוציא את עצמי מזה.
אך עם כל האחריות שמוטלת על כתפיי, וגם אם הגיל שלי מספיק בוגר,
אני עדיין HUMAN כאן, שוכבת על הבטן וכותבת את זה כאן.

אולי בעצם המחשבות שלי רבות,  ואני סתם ממציאה לעצמי שטויות?
אולי בעצם הכל הפוך ממה שיש לי בראש,
לגדול בתוך פסיכולוגיה קבועה, גורמת לגוף שלי כוויה.
לוקחת הכל ברצינות כל פעם,
מפענחת כל צעד
שחס וחלילה אצעד צעד לא נכון,
שאעשה למישהו תחושה רעה, ושכתוצאה מהכל יחשבו שאני גרועה.

לחיות בתוך גופה שרוצה לצאת לחיות מתוך דף חדש, נקי- טהור.
לחיות בתוך נערה שרוצה לקחת את עצמה רחוק מפה כמה שיותר מהר.
יודעת שאני, כל עוד חיה פה, כנראה שלמות לי- זאת לא מטרת חיי כרגע.
אולי יש לי עבודה לעשות כאן למטה, רק שעוד לא נודע לי עליה כלל וכלל.
אולי בכלל אני כן מביאה תועלת, אולי לא כל כולי מכוערת כמו שהמראה שעל הקיר שלי אומרת. (אל דאגה, יש גם ימים יפים יותר :))

אולי יש לי עוד סיכוי קטן לשרוד
התקופה הזו תעבור מתי שהוא ואז אני אחייך על הכל מקדימה ואגיד לעצמי כל הכבוד שהצלחתי.

קלישאה לומר "תיקח הכל ברוח טובה ותפזר אהבה וכך תקבל אותה בחזרה".
כל אדם חכם יודע, שהכוח האמיתי בא מכוונה אמיתית וטהורה, השוכנת עמוק בפנים בתוך הנשמה.
כל אדם חכם יודע, שללא גרעין הכוח המכריע, שום קמצוץ תקווה לא ייצא החוצה, אלה רק פיח ועשן.
לכן, אופטימיסט דגול שכמוך שמדבר אליי מהצד, כוון את עצמך לא למשפטי חכמה,
כוון את עצמך לעזרה לאדם  בעת הצרה.

דרך גרועה ככל שלא תהייה,
הגורל שלי מחזיק אותי על אדמת קודש זאת, כך שאבין שאני קיימת וחובתי כאדם להשיג את מטרתי כאן בעולם.

"הגיהנום נמצא בלב ריק מכל דבר".

1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
Contemporary - Maddie

מהפוסטים שלי
Take me to church