עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אלה החיים והמחשבות האמיתיים שלי, ללא פילטרים וקישוטים למיניהם.
הגעתם לתיבת ההמצאות שלי :)
חברים
GeminiIM ALedyasunshinesnow whiteפמיניסטית
נושאים
DANCE


Tabatha Coffey

Why You Need To Be A Bitch
Why Am I Even Alive?


Dani + Andrew

?Can 2 Strangers Fall in Love with 36 Questions
Ляйсан Утяшева

"My Prerogative"


"Pushing On"


Progress
כמובן שהשתנתי, הבנתי שמגיע לי יותר טוב מזה
לקח הרבה זמן ..כן...
להבין שאת טובה ולהתנהג איך שבא לך.
פשוט תיהיה את, לא מעניין לך, אל תראי עיניין, מעניין לך-תדברי
אם אנשים ילכו, שילכו. מי שיישאר הוא הטוב ביותר.
וחוק מספ אחד בחיים- תאהבי את עצמך.

love
*"חחח אני תמיד פה בשבילך לכל דבר, כולל להוציא את הגרסה הכי טובה של עצמך"

*איך שראיתי אותו החסרתי פעימה, איך שהוא נכנס לחדר אוכל המבט שלי קפא מבפנים(אבל מבחוץ דפקתי חיוך).

*"אני לא עושה צעדים לבד, אני עושה צעדים ביחד"
המשך הצבא..
11/07/2019 20:31
lea l
צבא

הצבא זה לקחת אלפי נערים ונערות, לשים אותם ביחד מבלי לבחור מי עם מי, ללמד אותם חוקים ולשים אותם באותו המקום.

ואז את מבינה, אחרי השוק של יום הגיוס, אחרי הטירונות המזעזעת וכל התקופה ההתחלתית הזאת, אז את מבינה שיש אנשים כ"כ שונים ממך שבחיים לא חשבת שתדברי איתם.

אני ביקורתית בהתחלה, לרוב. אני הייתי רגילה לסוג אנשים מסוים, עד שהגעתי לבסיס הסגור והייתי צריכה להתחיל לחיות איתם יומיום (כבר במשך 10 חודשים) .

לבסוף הבנתי שאלה הם החברים שלי, איתם אני מבלה את השירות שלי והאמת- המון רגעים וזמן מהחיים שלי בגילאי 19-20

אז אין לי לאן לברוח, אני איתם כל הזמן.

ועוד הבנתי, שאני יודעת לאהוב ולהתאהב, אני יודעת להרגיש ולהיפתח למישהו. אהבה זה דבר קסום ואני מאחלת לכל אדם את הדבר הנפלא הזה.

באתי עם פרצוף דיכאון לצבא ואני יכולה להגיד בפה מלא שלמדתי המון ואני ממשיכה לחוות חוויות ולהתפתח בתור עצמי בעולם הזה.

לכולם מגיע טוב, מגיע שיהיו לידנו אנשים טובים, אנשים שעושים טוב.

הספקנו בעבר לבזבז את זמננו על דברים (בדיעבד) פחות חשובים, הספקנו לטעות ולפחד, עשינו מלא שטויות פעם.

המסע אף פעם לא נגמר וצריך לדעת את מי לבחור לצידינו להמשך המסע הזה.

 

 

0 תגובות
מה יהיה איתנו?
27/06/2019 23:36
lea l
יחסים, אהבה
אני פוחדת אם להגיד את האמת...
דייט בבסיס זה ממש לא כמו דייט באזרחות.
מחוץ לבסיס הכל יותר פתוח, יותר זורם, פחות חוקים ובכלליות- ללא מסגרת.
מפחיד לי שבחוץ יהיה יותר מדי שוני, וייב שונה, מציאות אחרת ממה שהייתה בבסיס.
לא יודעת מה יהיה הלאה, אבל אין לי דרך לתאר איך כל התהליך הזה שלנו הפך את השירות שלי למעניין יותר, לשירות שהיה יכול להסתיים בכלל בשביזות, אבל בזכותך לשירות שממשיך להיות כל פעם יותר מרתק, כי אני מחכה לישיבות שלנו בערבים בבסיס, או אפילו באמצע היום, בהפסקות.
אי אפשר לדעת לאן החיים לוקחים אותנו ולפעמים, כשזה בא במפתיע ביותר- זה הכי קסום שיש.
כיף לי, מאוד.
מפחיד לי, מאוד.
יש קול רשע שאוהב לפעמים להגיע לראש ולנסות להוריד/ להפחיד/ לשכנע אחרת. אני כל הזמן חושבת שאולי אין בינינו תקשורת טובה/ שאני לא מצליחה להרגיש לידו 100 אחוז בנוח. אבל אז, כשאנחנו נפגשים ושוב פעם שוקעים עמוק אל תוך השיחות והמחשבות שלנו ומגששים סביב הבסיס למצוא לנו את הפינה הפרטית ומתחילים להתנשק ופתאום הלב מתחיל לפעום ויש רצון ליותר מזה, אז אני שוב פעם מחדש מבינה שאכלתי תסביכים וסרטים עם עצמי.

אולי הגעתי למצב שלהתקדם לבד ולהתפתח (כמו שהיה תמיד) זה כבר לא מספיק, צריך מישהו שילך איתי יד ביד?
תמיד אפשר לעשות דברים לבד, ללמוד ולהתקדם לבד. אבל איזה כוח זה כשזה עם מישהו!...
אני מחכה לראות מה יקרה בשבועות הקרובים, האם סוף סוף נצליח להיפגש מחוץ לבסיס, האם זה יתקדם טוב, האם לא? האם נמצא את עצמנו נרדמים ביחד, האם אני אעשה סופ"ש אצלו בעיר או האם התקופה של הפגישות בבסיס תיגמר והרגש ייעלם?

שבת שלום 
שבת מנוחה
שבת של מחשבות טובות:))
0 תגובות
נשיות והמסביב
14/06/2019 17:13
lea l
אהבה, המצאות


היה היה פעם אביר, שחיפש אחר הנסיכה שלו במשך כלימי חייו. היה לו סוס לבן, הוא היה ממשפחה עשירה והגיע מארמון המלוכה עם בגדי נסיך.

הנסיכה, צנועה וחמודה מתמיד לבשה שמלה מהודרת עם אבנים מנצנצות, עם שיער חלק ואסוף לקוקו מושלם. עיסוקיה בארמון היו די קבועים: היא קמה לבוקר של מקלחת, שמה מסיכת פנים, מברישה את שערה ומסדרת אותו ליום החדש. היא יורדת למטה במדרגות הרבות לקומת הקרקע ופוגשת את אביה ואימה סביב שולחן האוכל. במהלך היום היא לומדת על היסטוריית מדינתה, על נימוסים והליכות, על פוליטיקה ומלחמות, יוצאת לגן הארמון ונושמת את הטבע, משחקת טניס ופוגשת מדי פעם בנים מארצות אחרות שבאים למדינתה. לקראת הערב היא אוהבת לנגן על איזשהו כלי נגינה או לקרוא ספר בספרייה שלה. בסוף היום היא ממלאת את האמבטיה במים, שמה בתוכה שמנים וסבונים ועם המוזיקה שוכבת שם עד שיימאס לה. כזה הוא היום שלה.

באחד הימים הגיע נסיך מממלכה רחוקה לצורך "יחסי ציבור" בין שתי הממלכות.

ברגע שהם ראו אחד את השנייה, חיוך עלה על שפתיהם ובאותה פעימה גם נפרדו לדרכם והמשיכו ביום שלהם. לא עברו יותר מכמה שעות וכולם התכנסו לארוחת הערב. הנסיכה ישבה ליד אימה כאשר סומק על לחייה והנסיך ישב מולה והתלבט אם להסתכל עליה או לא. המתח הורגש באוויר, גם כאשר שניהם יצאו החוצה לאוויר הצח אחרי הארוחה. הם ישבו על הספסל מול המזרקה, פנסי הערב האירו את הטיילת הארוכה לצד הדרך,צרצרי לילה היו המקור לקולות הרקע שלהם עד שהתחילו לדבר באופן שוטף וכל קליפותיהם התקלפו כלא היו.

בהתחלה הם דיברו על החיים הרגילים בארמון, על היחסים בין הממלכות ועל כמה שיחסים טובים הם חשובים למדינות מבחינה ביטחונית. הם ניהלו שיחה רגילה, לגיטימית, אקטואלית. אבל אט אט הם שיתפו אחד את השנייה בחולשות ופחדים, על המקום הקשה הזה של משפחת מלוכה, על הציפיות משניהם בתור נסיכים ונסיכות, על העתיד הברור שהולך להיות להם, על המשפחה שהם חייבים לבנות בעתיד ועל כל הנושאים האלה שיש בו עליהם כ"כ הרבה שנים ולא היה להם כמעט למי לפרוק אותם.

לאחר כמה שנים הם התחתנו. דבר ראשון כי מותר להם בהיותם באותו מעמד בסולם החברתי, דבר שני מתוך הידיעה שהמדינות ביחסים טובים וגם מתוך אהבה שפרחה לה אי שם לפני 3 שנים. הייתה חתונה גדולה ושמחה שאחריה השניים עברו לגור ביחד והולידו שלושה ילדים מתוקים ומקסימים.

עברו עוד כמה שנים והנסיכה הפכה למלכה והנסיך הפך למלך, שניהם עמדו בראש הפירמידה והיו בעלי כוחות השפעה מאוד גדולים. את עיקר העבודה עשה המלך; את הביקורים בעולם, ההסכמי שלום, היציאות למלחמה ועוד. המלכה הייתה האמא המושלמת בעיני החברה, דואגת, מחבקת, אחראית ואכפתית, היו לה תכונות טובות,אהבו אותה. היא בישלה וחינכה, הייתה לצד בעלה בעת הצורך, הכירה את כל הנשים בארמון,כתבה המון והלחינה שירים, ביקרה את הוריה וגידלה בית בריא וחזק.

המשפחה הייתה שמחה, לא הורגש שהאבא לא בבית אף פעם בגלל עבודתו, לא הורגש שדברים מידרדרים מאיזושהי סיבה, הכל היה תחת שליטה.


ופה אני מפסיקה את הסיפור וממשיכה במציאות שלי.

המלכה הרי לא הרגישה שמשהו לא בסדר, היא לא הרגישה ריקנות או משהו דומה לזה, היא הייתה באמת שמחה וראתה את החיים כטובים, לא היה חסר לה כלום, היא גידלה בית מוצלח והתחתנה עם הגבר הכי עשיר ושניהם נהפכו לבעלי כוח רב בסולם החברתי. זאת לא הייתה תחרות, אלה היו החיים הצפויים להם. (במקרה של סיפור אגדה טוב כמובן). אבל האם זה החוסר ידע שגבה מחיר כבד בחייה של הנסיכה הצעירה ההיא מגיל קטן? סיכוי גבוה שכן. מציאות יחידה וחוסר ידיעה על מציאות אחרת, גורמת ל"קיבוע", לחוסר הרפתקנות ולדברים צפויים מדי להתממשות בחיים.

להיות אישה זה לא להתחנך למשהו מסוים ש"מתאים" לה. זה לא להיות בידיעה שכל מה שהיא צריכה לעשות זה להתכונן לגידול הדור הבא, להיות האישה המושלמת לגבר המושלם ולחשוב שהכישרונות שלה חייבים להיות"אימהות", "בישול ותחזוקת הבית", "טיפוח וניקיון"ו"אצילות ויופי".

להיות אישה זה הכל, זה לעשות את מה שאת אוהבת, זה ללמוד על החיים, לצאת להרפתקאות, לעשות שטויות מדי פעם, לצחוק ללא הפסקה ולא להרגיש שאת חייבת משהו למישהו, זה לחיות את החיים כפי שאת רוצה.

הנסיכה ההיא לא ידעה משהו אחר ולכן לא היה חסר לה כלום. אבל היום, בעידן אחר, יש כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה דעות ודרכים שאפשר לבחור בהן. אישה יכולה לבחור, יש לה את הזכות (לא בכל מקום לצערי) להיות חופשיה. אישה שרוצה לבשל- שתבשל. אישה שרוצה לטייל לבד בהודו- שתטייל. אישה שרוצה להיות בת הזוג של אישה אחרת- יכולה. אישה שרוצה לשנות מין- יכולה. וכל זה גם נוגע לגבר, הוא יכול להיות בן זוג לגבר אחר, הוא יכול להיות מעצב שיער או מנהל עסקים, הוא יכול לצבוע את השיער לוורוד אם הוא רוצה ואפילו להיות רגיש ולבכות מול בחורה. אין פה חוקים,אין פה נורמטיבי או לא נורמטיבי, חלק מהאנשים לא מבינים זאת עדיין.

למה אני, ב2019 צריכה בכלל לדאוג לביטחון שלי ברחוב, בשעות מאוחרות, בסיטואציות מסוימות? למה הלבוש הוא משהו כל כך קובע? למה הציפיות כל כך ברורות לחלק מהחברה? הדעות שלא השתנו מלפני 40 שנה לגבי תפקיד האישה במשפחה...?

כמו שאני גדלתי בלי אבא ואני לא יודעת מה זה, כך גם ילד בן שנתיים שנולד לזוג הורים מאותו המין לא יידע משהו שונה מזה, ואין פה תקין/ לא תקין. אין פה בריא/ לא בריא, בסדר/ לא בסדר. ניתן להבין דברים בעולם הזה בצורה מאוד פשוטה: האם כל פעולה שנעשתה היא מתוך אהבה? אם התשובה היא כן- זה מושלם. כשיש אהבה באוויר ואנשים יוצרים חיים מלאי אהבה, זה רוע להמשיך ולחפור לכיוון השלילי, כי לא תהייה שם תחתית.

נשיות, אהבה, מין, מגדר וכו' יכולים לבוא בכל מיני צורות וצבעים, אין לזה חוקים, אין בזה תחרות והחוקים לגבי כל הנושאים האלה שכתובים בתורה לא אמורים להיות תקפים גם למציאות של היום. כל מה שרשמתי עד עכשיו מתהפך 180 מעלות כאשר מדובר על הצד היהודי (והחרדי). להיות אישה בעולם החילוני זה לא כמו להיות אישה בעולם הדתי. הדת קובעת חלק גדול מהחיים של אותם אנשים שהולכים לפיה, ובאיזשהו מקום זה מחזיר אותם לסיפור האגדה של הנסיך והנסיכה של תחילת פרק זה.

אני אישית, לא הייתי מסוגלת לחיות במציאות הדתית ולהיות האישה ששם. אני אוהבת חופש בחירה, הרפתקנות וחוויות לאוסף שלי, אישה חרדית כמעט ולא חווה את כל זה.


מיניות זה חלק מנשיות, סקס, אהבה, תחושה נעימה וכיף זה חלק מזה. לא מספיק שחייה של האישה החרדית "מקובעים" כמו של הנסיכה- גם במיניות מתערבים לה ולוקחים את החופש שלה במסגרת הזאת. מי קבע שאישה צריכה להוליד כמה שיותר? מי קבע שאין לה את הבחירה בלא להיות אמא, בלחיות את החיים שלה ואפילו לא להרחיב את המשפחה? מי קבע שהיא חייבת להתחתן (מוקדם או לא מוקדם) והאם להתחתן בכלל?

חתונה זה האירוע שכולם כביכול צריכים לעבור, זה אירוע משמעותי בציר הזמן של בני זוג. היום, זה לא חובה ולא כולם עושים את זה לעומת פעם. אבל עדיין,ילדות קטנות חולמות על שמלת כלה, כל סיפור אגדה זה חתונה, הרבה עושים את זה ומספרים על כמה שזה מרגש. אני אף פעם לא חלמתי על חתונה, זה לא החלום שלי בתור ילדה, והאמת? אף פעם לא חשבתי שחתונה זה המפתח לאהבה מנצחת.

לנשים יש המון כוח, הן יכולות לעלות על ההרים הכי גבוהים ולהוכיח את עצמן ולנצח. נשים עברו מהפך בשנים האחרונות, ממעמד נמוך הן עלו, מחוסר התחשבות הן התחילו לנהל את העולם והן יודעות איך לעשות את זה. הן יודעות להרגיש ולאהוב, להיות מצחיקות ומשוגעות בדרך שלהן, הן יכולות הכל אם רק יאמינו בעצמן.


*רגע קטן של מיניות: תתפרעי ותאהבי את עצמך! דעותיהם של הגברים הם לא המקום לערער אותך, אף אחד לא מושלם ואין דבר כזה בכלל מושלם. פשוט תחיו אהבה ומין כמו שהחיים מזרימים לכם.

לסיכום, נשים זה כוח, אהבה מנצחת הכל, חופש פנימי זה המפתח לחיים מאושרים יותר. נשים וגברים הם שווים ויכולים לבחור מה שעולה על רוחם לעשות,רק תעשו כמה שיותר כי החיים קצרים מדי !!!

 

 

 

2 תגובות
חוזרת מהבסיס
13/06/2019 20:32
lea l
צבא
חוזרת מהבסיס בסופי שבוע, למקום שלי, לחדר שלי, למחשבות שלי ונותנת להן במה שלא כמו במהלך השבוע.
ברור כבר שזו מסגרת מקובעת ומעצבנת, הבנתי את זה מזמן.
אבל יש גם רגעים יפים שנחקקים בזיכרון, אנשים שמעצבים, בונים ועוברים איתך את הצבא בדרך הנכונה בשבילך.
את פוגשת חברים שלא היית פוגשת אם לא פה, את לומדת להתמודד עם אנשים שפחות מתאימים לך, את צוחקת מלא עם המחלקה שלך, את חיה ומעבירה את השנתיים האלה בצורה הכי "אנושית" שאת יכולה.
לפעמים את בוכה ומתעצבנת, כי הצבא יודע איך לדפוק לך את החיים לפעמים, לדפוק חיי אהבה, לדפוק דברים כאלה ואחרים שאת היית רוצה לעשות ולראות. אך לא נורא, לכולם זה ככה באיזושהי דרך, תמיד אפשר לפתור הכל.

נקודות שחזרתי איתן היום:
*תרגיל בשטח יכול להיות כיף אם את מסתכלת עליו בתור חוויה שתעבור בסופו של דבר.
*זמן איכות עם אנשים יכול באמת לתרום ליחסים ביניכם לטובה.
*לוחמים הכי נטחנים בצה"ל.
*את תמיד יכולה למצוא לעצמך את המקום השקט שלך במהלך היום (אפילו לדקה) ולהרים לעצמך, אם את מרגישה קצת קורסת .
*יש בסיסים מעולים עם תש עולם שאפשר לראות רק בתרגילים אבל לא באמת לשרת שם, בכל מקרה- תעריכי איפה שאת נמצאת כרגע...


וחוץ מזה i think i'm in love again :))
1 תגובות
אם המוות היה כבר ידוע
31/05/2019 16:17
lea l
המצאות

אם הייתי נקלעת למחלה חמורה שידועה כמסכנת את חיי והייתם שואלים אותי מה הייתי רוצה להיות באותו הזמן, הייתי עונה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי.

סביר להניח שבהתחלה הייתי שוקעת לבועה שחורה, רחמנית, אומללה ועצובה.

אבל הייתי רוצה לראות את עצמי צומחת מתוך התהום הזאת ומתחילה לחיות את מה שנשאר. הייתי נזכרת בכל מה שעברתי עד אז, באנשים שפגשתי, בחברים, במשפחה, במקומות שביקרתי ובמטרות שהשגתי.

אחר כך, הייתי רוצה לחשוב על מה עוד אני יכולה לעשות, איזה דברים עוד להוציא מעצמי שעוד לא הצלחתי.

כנראה שהייתי עושה בנג'י, לא כדי לראות איך אני יכולה למות, אלה איך זה להרגיש חופשיה, עפה ומשתמשת בכנפיים שלי.

הייתי רוצה להכיר אנשים חדשים ולגרום להם לראות אישה שמחה, חייכנית ומשוגעת כמו שאני תמיד. למגנט ובו זמנית לפזר החוצה ניצוצות וזיקוקים דרך העיניים, הדיבור והתנועה. לראות את העולם כטוב, למרות שהמצב הוא לא בהכרח כזה. אני רואה את עצמי מבקרת בעוד ועוד מקומות הקשורים לאומנות ואפילו מתמודדת בפעם הראשונה בחיי באודישן של ריקוד, עוברת אותו ומתקבלת להופיע בהופעה הגדולה של אותה שנה באמריקה, שבו יהיו כל אנשי האומנות הגדולים ביותר.

בנוסף, אני הייתי רוצה ללמוד עוד יכולות שעד כה לא למדתי. ללמוד לבשל ולאפות, לנסות סקי, קירקסנות, לרקוד היפ הופ ובהמשך להוציא ספר משלי לאור.

אני רוצה לראות את כל זה קורה, אישה שתמיד חלמה בגדול אבל לא ידעה מתי הכוח החזק ביותר שלה ייצא החוצה. ברגע שאת נחשפת למצב קיצוני שכזה, אין לך ברירה אלה להתחיל לעשות את כל מה שיש בתוכך, למרות הפחד שהיה עד עכשיו.

אז כרגע אני לא מתה, לא בעלת מחלה סופנית והאמת, כמו כל שנות חיי, מרגישה בריאה כמו שור. אבל אם חושבים על זה, אף פעם לא הערכתי בריאות, כי זה תמיד היה שם. לעומת זאת, אי אפשר לתת לזה להרגיש כאילו זה הכי טבעי בעולם. לא, האדם התפתח במהלך ההיסטוריה ונאלץ להתמודד עם יותר קשיים ממה שכיום נדמה לנו וממה שאנו מכירים. בריאות זה לא לתמיד, משפחה וחברים לצידך זה לא לתמיד. שמחה ואושר לא חתמו להיות על פנייך 24/7 .

אז אם הייתה נשארת לי תקופת זמן מוגדרת בערך עד לסיום חיי, הייתי רוצה לנצל אותה עד הסוף. לחוות אהבה, לפזר חום ואהבה, להיות נוכחת עד הסוף מול האנשים שאני איתם, לעבור כל פחד שקיים בי ולפני המוות להיות גאה בעצמי ולבכות מאושר.

את כל זה רואים אולי רק בסרטים, אבל תאמינו לי שזה קיים באנשים חיים ונושמים גם מחוץ למסך, כאלה שלא מוותרים לעצמם, כאלה שממשיכים עד לנקודה האחרונה ומסוגלים להסתכל למוות בעיניים.

אז לסיכום, לפעמים צריך להסתכל לפחד בעיניים ולעבור אותו. אני מאמינה גדולה באהבה, אני יודעת שאני כזאת.

0 תגובות
שיר מומצא
19/05/2019 20:41
lea l
אהבה, המצאות
היא פגועה והיא הלכה איתו למיטה.
היא לא באמת יודעת האם היא מפוחדת או לא, היא הלכה איתו למיטה.
מזמן לא ליטפו את גבה ושערה, אז היא הלכה איתו למיטה.
מזמן לא גרמו לה להרגיש מיוחדת ואהובה, בגלל זה היא הלכה איתו למיטה.

שפתיה אדומות ושרירי האגן בועטים,
המילים היפות ממלאות את החלל הריק כל כך שהיה במשך תקופה קצת ארוכה מדי בשבילה.
גופה מתחכך בגופו שלו, לשונו עוברת במקומות גופה שהיא כבר מכירה שהיא אוהבת.
נשימות עמוקות קולניות יוצאות משניהם, חמות, גדולות.

מכל הניסיונות שלה להפסיק לפחד בעבר, היא עדיין לא מבינה האם זה עבר.
האם הגבר שהיא עכשיו מעליו ,הוא עוד אחד שיגיד שהוא צריך לחשוב ביום למחרת?
האם היא יכולה להיפתח ריגשית מולו? האם הוא יבין מה היא רוצה?מעבר למה שהם עושים כרגע?

לפעמים קשה להבין בנים, יחסים, אהבה, ציפיות וכו'

הוא נושם עמוקות במהירות,
היא מרגישה שמגיעה לסוף,
עוד חמש שניות ועכשיו היא בחיבוק חזק איתו, באותה מיטה וחדר ושואלת את עצמה מה יהיה ביניהם מחר.

-תגידי, את תמיד כזאת?
-איך כזאת?
-מיוחדת
-כמו כל אחת בעולם שבנים מייפים את שפתם בערב אחד ולמחרת אומרים לה שזו טעות.

הספיק לו משפט אחד.
מהיום למחרת הוא לא הפסיק לתקשר ולשאול שאלות, לדבר, להעצים אותי.
הקשר שלנו התחזק, ולא רק שכבנו, עשינו עוד מיליון ואחד דברים.
אני מאמינה גדולה באהבה, תמיד ידעתי שאני כזו.

2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
men=women


high strung

כשכינור, בלט, והיפ הופ נפגשים הם מכניסים את הצופה לתוך סיפור שעוד לא נכתב. שני קצוות שונים מתחברים, כמו בכל סיטואציה רנדומלית בחיינו.
Eva Igo - Alive


Contemporary - Maddie


מהפוסטים שלי
Take me to church