עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אלה החיים והמחשבות האמיתיים שלי, ללא פילטרים וקישוטים למיניהם.
הגעתם לתיבת ההמצאות שלי :)
חברים
GeminiIM ALedyaVenussnow whiteפמיניסטית
נושאים
DANCE


Tabatha Coffey

Why You Need To Be A Bitch
Why Am I Even Alive?


Dani + Andrew

?Can 2 Strangers Fall in Love with 36 Questions
"My Prerogative"


"Pushing On"


Progress
כמובן שהשתנתי, הבנתי שמגיע לי יותר טוב מזה
לקח הרבה זמן ..כן...
להבין שאת טובה ולהתנהג איך שבא לך.
פשוט תיהיה את, לא מעניין לך, אל תראי עיניין, מעניין לך-תדברי
אם אנשים ילכו, שילכו. מי שיישאר הוא הטוב ביותר.
וחוק מספ אחד בחיים- תאהבי את עצמך.

Faded


Find and keep love


Greta Thunberg

בואו נשנה את העולם, ביחד.
פוסט ללילה טוב ופחות שבוז
21/01/2020 23:15
lea l
צבא
בצבא, לא כולם יוצאים לשטח לתרגילים, לא כולם מתמודדים עם עניין של 'תרגיל' ולא יודעים מה זה לחץ של להרים מערכות, לעמוד בזמני פקודות וכו'.
המחלקה שלי כן, היא יוצאת לשטח (טוב, בהשוואה לשטח שיורדים אליו לוחמים זה בית מלון) אבל עדיין שטח, בחורף קר, צריך להוציא את המחשבים וכל הציוד לפעמים אפילו בגשם, וכולם סובלים מזה, ביחד.
זה לא אמור להשביז, זה אמור להרים את המוטיבציה, אבל זה לא תמיד ככה.
בסוף הצבא אני יודעת שהדבר שאני אגיד לעצמי בנוגע ל'מה הייתי יכולה לעשות אחרת/להתנהג שונה..." זה שהייתי יכולה להיות פחות עצבנית, ליצור פחות סיטואציות של עצבים ולדעת להרגיע את עצמי אני גם יודעת שאני יכולה פתאום לקחת דברים יותר מדי ברצינות, או להילחץ לשווא, זה תמיד קורה לי.
אבל תמיד יש חיילים במצב יותר רע משלי, יותר עבודה, יותר קור ושטח, יותר דיסטנס, יותר מטבחים ושמירות, פשוט-הרבה הרבה יותר ממני. וזה הדבר שמנחם. אבל מה עושה החייל שמדורג הכי אחרון(הכי נטחן) -מאיפה הוא מקבל מוטיבציה?
אז צריך למצוא אותה, ביחד או לחוד ,כל אחד כפי שנוח לו, אבל צריך, גם אם זה בגשם, או במחסן מסריח, או בגדוד קשר או אפילו במרפאת שיניים, בכל מקום יש רע, אבל תמיד רואים גם רגעים טובים. כמו בהתעמלות שלי עד גיל 15, אני מסתכלת אחורה וזוכרת שסבלתי המון, בעיקר מלחצים, תחרותיות, חוסר ביטחון והרעבה עצמית עם בולמוסים. אך יחד עם כל זה אני יודעת שהיו ככ הרבה צחוקים וחוויות שאף אחד אחר בגיל שלי לא עבר, זה בנה אותי וזה הפך את ההיסטוריה( ואותי )לקצת יותר מעניינת.
לא משנה איך התקופה הנוכחית שלך ניראת עכשיו, כשאת מסיימת את זוכרת את הכל, ואז אחריי כמה שנים את מסתכלת על כל זה ואומרת לעצמך "עברתי את זה, זה לא כזה נורא בדיעבד, חוויתי חוויות בכל התנאים וזה הסיפור האישי שלי, שאין לאף אחד אחר".

0 תגובות
עייפתי
12/01/2020 23:14
lea l
צבא
היום הראשון של ההפסקה.
מחקתי את האינסטגרם.
אמרתי לו שלא נדבר עד יום חמישי.
בכיתי 4 פעמים בגלל כל סערת הרגשות של המחזור שלי.
האם מוזר לא לדבר בטלפון פתאום?-כן. בחודשיים האחרונים כל יום פקל להתקשר אליו.
אחת הסיבות שאני עושה את זה היא גם כדי להרגיש געגוע. באותו יום שהוא ביקר אותי בבסיס ראיתי מול הפרצוף שלי בן אדם שאוהב אותי ובגלל זה רוצה רק לחבק, ויש גם אותי, שהייתי קרה ולא היה לי כוח לכלום ואפילו לא אליו, כן זה המחזור שעייף אותי והרס אותי, אבל מצד שני -גם הוא לא הצליח להרים לי כל כך, הוא כן חיזק אותי, אבל עדיין הייתי כמו סמרטוט ולא היה לי כוח לכלום.
והשיר של נתן גושן וישי ריבו  מתנגן ברקע. בכיתי ממנו כל היום.

0 תגובות
סנובים גודם :)
30/12/2019 21:54
lea l

טוב אז איך מסכמים את שנת 2019?

שנה של שירות סדיר בצבא (באוגוסט הקרוב זה נגמר!!!) עם המון חוויות מגניבות ופחות מגניבות, עם אנשים טובים שפיתחו ואתגרו אותי ומולם גם אנשים שגרמו לי ללמוד בדרך הקשה ולהחזיר לעצמי את הביטחון.

השאלה של "האם צריך להתגייס מלכתחילה" עדיין עולה. כן, אני חושבת שהצבא זאת דרך מצוינת ללמוד על עצמך, לעבור חוויות ואתגרים, להכיר את עצמך יותר והכי חשוב- להתבגר.

אני מודה לכל אחד שעזר לי במהלך השנה הזאת, בבסיס וגם בבית.

היו לי המון רגעים של תחושת "חוסר", שמשהו חסר לי/ שאני לבד/ שאני לא מוצלחת וכו', תמיד היה שם מישהו ככתף תומכת.

בבסיס סגור בשעות הערב יש זמן פנוי, לדיבורים עם אנשים/ לעצמך, לפעמים את סופרת כמה ימים נשארו עד לבית ולפעמים את צוחקת עם הבנות בחדר ולא מרגישה שהבית חסר לך.

במהלך השנה הכרתי את עצמי יותר, הגעתי לנקודות כ"כ עמוקות עם עצמי , מחשבות על העולם הגדול שבחוץ, על העתיד, על המקצוע שאבחר ובעבודה שאעבוד בה. השאלות והמחשבות עולות לי כל הזמן, באיזשהו מקום זה קצת מפחיד להשתחרר...

עשיתי כמה דברים בפעם הראשונה כמו:

הלכתי להרצאה (מייקל לואיס).

עשיתי את הטרפז המעופף (וחשבתי על כיוון של קרקס לכמה ימים ושאלתי את עצמי האם זה משהו שארצה לעשות בעתיד).

עשיתי את הקעקוע הראשון שלי.

אכלתי מלבי:).

התאהבתי.

2020 הולכת להיות שנה מעניינת עוד יותר, זאת השנה של השחרור שלי.

מה אעשה? איך אתחיל, לאן אלך...?

אני מאחלת לעצמי שנה טובה ומוצלחת, עם חוויות בונות וכיפיות.

חשוב להסתכל על העתיד, אבל אני חושבת שאני צריכה כרגע לחיות את ההווה, להעריך יותר את מה שיש לי, ללמוד לקחת דברים בפרופורציה ולחיות את הרגע.

סנובים גודם:) !

0 תגובות
אלבש ביטחון
25/12/2019 17:13
lea l
כמה כבר פעמים ראיתם אנשים עם רגעי מוטיבציה ואור בעיניים בסביבה שלכם?
כאלה שפתאום מדברים על משהו ופותחים את עיניהם לעולם, שומעים בקולם שהם נרגשים לדבר, שהם מלאי שמחת חיים ואופטימיות. כמה פעמים זה קרה?

תיהיו אתם האנשים האלה עם הניצוצות בעיניים.
תיהיו אתם האנשים האלה שרוצים להקשיב להם, שרואים עליהם שהם מיוחדים ושיש מה לגלות עליהם.

הרבה פעמים אנשים הם כבויים, עם חוסר חשק לעשות דברים, עם חוסר חשק לצאת מהבית ולעשות את הדברים שכיף להם לעשות.
כרית ושמיכה זה תמיד כיף, אבל זה לא הכל.

החיים הם הכל, כואבים ומרפאים, שמחים ועצובים, אתם יכולים להשפיע על כל דבר, אתם הבריאות ואתם המראה של עצמכם⁦!

וכמובן אל תשכחו את האנשים מסביב שנכונים לכם, שגורמים לכם להרגיש חזקים, אוהבים ומתקדמים.
אין כמו הימים האלה שאתם בלתי מנוצחים, לא משנה מי או מה יבוא מולך, יהיו לך את הביטחון והאמונ איתך.

"מה אלבש היום? 
אלבש ביטחון".
ערב טוב⁦❤️⁩
3 תגובות
עוד סופש נגמר
21/12/2019 23:40
lea l
אהבה, יחסים, צבא
הסופש נגמר ואיתו גם השהייה עם החבר שלך.
כל אחד לביתו, למחרת כל אחד לבסיס שלו, עד הפעם הבאה.

לא הערכתי כ"כ את חיי פעם, הבנתי את זה.
לא הערכתי חברויות שהיו לי, הייתי בטוחה שאני מקור הבעיה לדברים, שאני לא מספיק, שאני לא מעניינת או כל דבר שלילי אחר. אלה המחשבות שהיו לי המון בתיכון, והתחילו להתפוגג בצבא.
הצבא כן נותן משהו טוב לכל אחד, הוא נתן לי את הזוגיות הזאת הנוכחית, את השינוי העצמי שלי, ההתבגרות שלי, החוויות המצחיקות והאנשים ההזויים בדרך. יש לי עוד 7 חודשים עד לסוף, ובאיזשהו מקום זה מפחיד.
לעשות דברים מפחידים (ובמיוחד בפעם הראשונה) זה קשוח, וזה לא יקרה עד שלא באמת עושים אותם. 
לקחת סיכונים, ללכת אחרי הלב שלך, זה מה שצריך לשאוף אליו.
תאהבו כל עוד יש לכם את האפשרות.
תחבקו חזק כמה שיותר
תצחקו ביחד עד כאב.
אהבה זה כיף⁦❤️⁩

2 תגובות
הרגשתי משהו אמיתי
07/12/2019 23:09
lea l
יחסים, אהבה
השירים הספציפיים שגורמים לך להזיל דמעה של אושר ברכב שלו כשאתם נוסעים ביחד.
איך שאת נתקעת בו עם המבט שלך ולא מורידה ממנו את העיניים כשהוא נוהג/אוכל/עושה עוד דברים בחיים האלה שלו.
איך שהגומה שלך יוצאת עם החיוך הקטן ואת לא אומרת כלום, פשוט מחייכת ללא הסבר מיוחד.
איך שאת באה אליו עם חיבוק, עומדת ומחבקת, מרימה את המבט ומחייכת.
איך בזמן הנשיקה את מעבירה יד על השיער שלו, עוברת אל העורף ואז ללחי.

"מה זאת אהבה?"
"מתי אומרים את שלושת המילים האלה?"
"מה אני אמורה להרגיש? איך אדע מה אני מרגישה בכלל?"
"האם אפשר להאמין באהבה?"

הכל מבלבל, העולם הזה הוא גדול, המחשבות שלנו לוקחות אותנו הרחק לחלל החיצון, ששם הכל אינסופי.
אהבה היא אינוסופית גם כן.
היא מתחילה מהמבט הראשון, מהמילים הראשונות, מהלילה הראשון ביחד, הרגשות הראשוניים שמתעוררים בתוכך.
יש אנשים שיש ביניהם כימיה, נקודה.
אפשר להבין האם יש חיבור כבר מההתחלה, האם יש פוטנציאל לדבר הזה, האם שווה לנסוע מחיפה לפתח תקווה בסופש ולהתמיד בזה.
אהבה זה מפחיד, דייטים זה מלחיץ בטירוף, זה מביך, מרגש, מאתגר ומלמד.
כל אדם הוא שונה ומכל אחד את לומדת משהו חדש, ברגע שאת נותנת לעצמך צ'אנס להתאהב ופותחת את עצמך לעולם, את גם גורמת לעצמך ליצור ולהרגיש דברים שלא חשבת שתרגישי בגיל 19.
גם אם מפחיד, לכי אחרי הלב שלך, במקרה הכי גרוע את לא תצליחי.

הרבה יותר קל לי לכתוב את הדברים האלה, אני יודעת שאני בן אדם של כתיבה מאשר דיבור, אז הנה עוד קטע שמשקף אותי כמו שאני, כמו שאני מזהה את הדברים הקטנים של האהבה, כמו שאני מרגישה באמת.

2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 15 16 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
men=women


high strung

כשכינור, בלט, והיפ הופ נפגשים הם מכניסים את הצופה לתוך סיפור שעוד לא נכתב. שני קצוות שונים מתחברים, כמו בכל סיטואציה רנדומלית בחיינו.
Eva Igo - Alive


Contemporary - Maddie


graveyard dance


Take me to church


love
*"חחח אני תמיד פה בשבילך לכל דבר, כולל להוציא את הגרסה הכי טובה של עצמך"

*איך שראיתי אותו החסרתי פעימה, איך שהוא נכנס לחדר אוכל המבט שלי קפא מבפנים(אבל מבחוץ דפקתי חיוך).

*"אני לא עושה צעדים לבד, אני עושה צעדים ביחד"

*"חחחח העלת לי חיוך סתם עכשיו"